<h1>הפרדס לרש"י סימן צ'</h1>
<h2>דף מב:</h2>
אשכחן כתובות שאילות של אדונינו שרירא גאון זצ"ל ואדונינו רב האי ז"ל שהשיבו לאבא מרי ורבנן אלוף ז"ל דכתב הכי והאי דכתבתון דאשכחתון בהלכה דמייתו ליה כסא אחרינא מברך עליה בורא פרי הגפן ולא צריך אהדורי קידושא. הכי סביר' לן דזימנין סגיא בהכי וזימנין לא סגי בהכי. היכי דמי דלא סגיא בהכי אי במקום סעודה קדיש ושקלום אחרים ושתיוה ועדיין היה יושב במקומו סגי בהכי מברך על כוס אחד בורא פרי הגפן ודיו. וקשיא לי מיכדי האי גברא מברך בורא פרי הגפן וקדיש על ההוא כסא במקום סעודה ונפיק לי' ידי קידושא והשתא צריך שיטעום מלא לוגמיו כיון דשקליה אחרינא לכסא ושתי' איהו עדיין יושב במקומו וליכא הפסקה ליה כסא אחרינא ליטעום מיניה מלא לוגמיו ודיו מאי טעמא צריך מהדר ומברך זימנא אחריתי בורא פרי הגפן. ופירוקא דהאי קושיא משום דכוונתו של מברך הזה לא היתה אלא על הכוס הזה שבירך כיון שלקחוהו אחרים ושתוהו צריך לברך על הכוס האחר בורא פרי הגפן אח"כ ושותיהו. והא מלתא מיפרשא בגמרא דברכות דבני מערבא דכיצד מברכין והכי גרסינן זריקא בעיה הן דנסיב תורמסא ומברך עלוהי והוא נפל מיניה מהו מברכי עילוי זמן תניינות ומהו בינו לבין אמת המים תמן לכך נתכוון מתחילה. פי' הכין קאמר ליה הלא כל הרוצה לשתות כל אמת המים שהיא עוברת מברך ואח"כ שותה והרי הוא שותה מן המים שלא בירך עליהן ואותן שבירך עליהו כבר עברו הכא נמי אע"ג דנפיל מיניה ההוא תורמוסא דבריך עילוי ליכול אחרינא ואינו צריך לברך. שדבר זה [אינו] דומה לאמת המים שאמת המים לא נתכוין בשעת ברכה (אלמא) [אלא] לאותן שיבואו לידו בשעת שתיה. והכא בשעת הברכה לזה שבידו נתכוין ולא לאחר ושניאן מהדדי: תני רבי חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס א"ר חייא בר אבא הדא אמרה ההן דנסיב עיגולא ומברך עילוי והוא לא אתי בידיה צריך למברכיה עילוי זמן תניינות א"ר תנחום בן יודן צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שלא נהגו לומר שם שמים לבטלה.
<h2>דף נא:</h2>
ובתשובה הזאת לעניין בני אדם שקידשו בבית הכנסת בלשון הזה ואע"ג דאמרינן ידי קידוש יצאו ידי יין לא יצאו ותניא כותיה וסוגיין בעלמא רב כי האי מילתא הלכה כרב לגבי שמואל דהלכה כרב לגבי תרווייהו ותניא נמי כוותיה וכולהו סבירא להו דיצא ידי קידוש. האי מילתא שאליה עלה למר רב יהודאי גאון ז"ל ואמר להו הילכתא מילתא כשמואל לחומרא וכמעשה דרב הונא ורבא דהוו להו בתראי דאמרו ואף רב הונא סבר אין קידוש אלא במקום סעודה דרב הונא קדיש ואיתעקרא שרגא פנו ליה מני לבי גנותיה דבריה וקדיש וטעים מידי וכו' וקשיא לי נמי דאין קידוש אלא במקום סעודה וקסבר שמואל דאפי' מבית לבית ומפינה לפינה בחד ביתא הדר ומקדש כדאמר להו רב ענן בר תחליפא זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דמר שמואל והוה עובדא אפי' מארעא לאיגרא ואמר שמואל למה ליה לקדושי בבי כנישתא לאפוקי אורחין דאכלי בבי כנישתא בקידושא דקדיש שלוחא דציבורא בגוואי דכנישתא והתם לית לן רשותא למיכל דתניא בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש ואין אוכלין בהן ולית אפשר להו אלא ודאי [לא] במקום תפילה או דאיכא לפינה הדר ומקדשי. ופירוקא דכי מצריך שמואל מבית לבית ומפינה לפינה הדר ומקדש הני מילי היכא דקדיש אהאי ביתא ע"מ שיהא אוכל באותו הבית ובדעתו לקבוע שם סעודתו ואיתעקרא שרגא ונמלך לאכל בבית אחר [אבל] אי קדושי גוואי בבי כנישתא ובדעתו לאכול חוץ לאותו מקום במקום קביעותו אינו צריך לחזור ולקדש אלא נפק ליה ידי חובתו בקידושא דהתם דהכא להכין איכוין מעיקרא ועל מקום אכילתו היה דעתו בשעת קידוש והתם קא אכיל. והא מילתא מפרשא נמי בגמ' דכיצד מברכין דבני מערבא והכי גרסינן תמן תנינא סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול וגו' מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון ר' חייא בר אשי ור' אבא בר כהנא בשם רב וצריך אדם לפסול את סוכתו מבעוד יום ר' יהושע בן לוי אמר צריך לקדש בתוך ביתו ר' אחא ור' חנינא בשם ר' הושעיא מי שסוכתו עריבה עליו הרי זה מקדש בליל יו"ט האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל לתוך סוכתו א"ר אבין ולא פליגי מה דאמר רב שלא היה בדעתו לאכול בבית אחר ואמר ר' מנא אתייא דשמואל כר' חייא ודר' הושעיא כרבי יהושע בן לוי וש"מ שמקדש בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו וכדוכתא אחת דמיא דהא סוכתו עריבה עליו והתם קביעותיה מעיקרא אבל היכא דנמלך צריך לקדש. ואתמר נמי במס' סוכה כתב בדוכתא.
